מבקשי מקלט בישראל – ההיבט הפוליטי לעומת ההיבט המשפטי

כאמור, האזרחים הזרים ברובם מגיעים ממדינות דרום אפריקה כגון סודן, ואריתריאה. הם מבקשים למצוא מקלט ממדינתם ולקיים חיים טובים יותר במדינת ישראל בתוקף היותם פליטים. הם מהווים כוח עבודה מוזל, מתרכזים בעיקר בחלקה הדרומי של תל אביב, אך גם בערים אחרות בישראל. הם חיים ועובדים בישראל, ואף מקימים כאן משפחות, רובם דוברי השפה העברית.

בחלוף השנים תופעת מבקשי המקלט גרמה לתופעות הקשורות לגל הגירה זה - שהותם, מעמדם, והפתרונות לשהותם בישראל. בין הבעיות שהתעוררו נמצא פשיעה, מגורים בצפיפות יתרה, בדירות המיועדות למספר מצומצם של נפשות, כוח עבודה מתחרה מול מבקשי העבודה הישראליים וכו'. לא אחת הועלה הנושא לדיון – וברור מאליו כי יש לפתור את בעיית מבקשי המקלט.

הדין הבינלאומי

מבקשי המקלט ממדינות דרום אפריקה מחפשים, לכאורה, מקלט ממדינות מוצאם עקב הסכנות הנשקפות לחייהם כתוצאה ממצב מדיני ובטחוני רעוע בארצות מוצאם, הנובע, בין יתר הסיבות, גם משרשרת של אסונות טבע קשים ומלחמות אזרחים הנמשכות זמן רב. מבקשי המקלט ממדינות דרום אפריקה מבקשים להכירם בם כפליטים ולאפשר להם להתגורר ולחיות במדינת ישראל. על פי הדין הבינלאומי חל איסור על גירוש מהגר המבקש מקלט ממדינתו כאשר נשקפת סכנה ממשית לחייו במדינת מוצאו. מדינת ישראל חתומה על אמנה בינלאומית בדבר מעמדם של פליטים שנכנסה לתוקף בשנת 1954, וכן על הפרוטוקול המרחיב את הוראות האמנה לכלול פליטים מכל מקום וזמן (למעט חריגים). פרוטוקול זה נכנס לתוקף באוקטובר 1967, ומדינת ישראל אישררה אותו ב-14 ביוני 1968. ולכן, מדינת ישראל מקבלת על עצמה את הוראות האמנה, והינה כפופה להוראותיו.

הגדרת פליט על פי האמנה:

“A refugee, according to the Convention, is someone who is unable or unwilling to return to their country of origin owing to a well-founded fear of being persecuted for reasons of race, religion, nationality, membership of a particular social group, or political opinion.”

הוראות האמנה אוסרות על גירוש הפליטים, ומציינות גם את זכויות האדם הבסיסיות הניתנות לפליטים במדינת המקלט, כשבין זכויות אלו נכללת גם הזכות לחופש העיסוק, וכלשון האמנה:

“The Contracting State shall accord to refugees lawfully staying in their territory the most favourable treatment accorded to nationals of a foreign country in the same circumstances, as regards the right to engage in wageearningemployment.”

הדין בישראל

נכון להיום במרבית המקרים מבקשי המקלט מגישים בקשות, קבוצתיות או אינדיווידואליות, להכיר בהם כפליטים ומבקשי מקלט. בקשות אלו תלויות ועומדות זמן רב. יחד עם זאת, הממשלה מכירה בכך כי לא ניתן לגרשם נוכח הסכנה הנשקפת לחייהם במדינת מוצאם. למעשה, אם המדינה תכיר בהם כפליטים, יהיו זכאים לזכויות סוציאליות, זכויות עבודה וכד'. בפועל, המדינה לא מכירה במבקשי המקלט כפליטים, וכתוצאה מכך אינם זוכים לזכויות מכוח האמנה.

כלומר, הגם שמדינת ישראל חתומה על אמנה שמכוחה מבקשי המקלט והפליטים זכאים לזכויות במדינת המקלט, הממשלה ממאנת להסדיר את מעמדם בהתאם. וכך, מאות בקשות לקבלת מקלט מוגשות אך אינן נבדקות ונבחנות, ובודדים המקרים בהם מכירים באזרחים הזרים כפליטים ומבקשי מקלט. משרד הפנים, והממשלה, לצורך העניין, מעניקים אשרות שהיה זמניות הניתנות להארכה אך אינן כוללות זכויות עבודה וזכויות סוציאליות.

הפעולות הננקטות על ידי הממשלה לצורך פתרון השתקעות האזרחים הזרים

ריכוז האזרחים הזרים מצריך פיתרון ממשי, ולשם כך נקטה הממשלה מספר פעולות, כאשר העיקריות שבהן מפורטות בזאת:

1. הקמת גדר הפרדה למניעת כניסת המהגרים הזרים מגבול מצרים. גדר ההפרדה ומדיניות האכיפה המוגברת של משרד הפנים צמצמה בהרבה את היקפי הכניסה לישראל;
2. תיקון בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954. החוק תוקן בשנת 2012 באופן המאפשר לממשלה לעצור עצירה מנהלית ללא משפט למשך 3 שנים אזרחים זרים שטרם הוכרו כפליטים או מבקשי מקלט;
3. עידוד עזיבה מרצון באמצעות מתן סיוע ומענקים כספיים;

אי התאמה בין אינטרסים פוליטים לעקרונות המשפט

האמור לעיל חושף מצב דברים בעייתי הן למדינת ישראל והן לאזרחים הזרים. מחד, מדינת ישראל חתומה על אמנה המחייבת אותה ליתן זכויות למבקשי מקלט ולפליטים, אך מאידך, המדינה נלחמת למזעור הנזקים הנובעים מהמצאותם של האזרחים הזרים בישראל. יש הטוענים כי על פי האמנה אין לחסום את שערי המדינה בפני מבקשי המקלט, אלא יש לסייע להם ולבחון כל בקשה לגופה. למעשה, המדינה חוסמת את שעריה בפני המהגרים, ובקשותיהם התלויות ועומדות טרם נבחנו. כתוצאה, אלפי האזרחים הזרים נותרים עם אשרות זמניות ונמנעת מהם האפשרות לקיום עצמי סביר.

הניגוד בין האינטרסים של המדינה להתמודד עם הימצאותם של אזרחים זרים רבים, לבין מחויבותיה על פי הדין הבינלאומי מביא לא אחת להחלטות ופעולות מנוגדות זו לזו. מגמה זו ניכרת לכל, והזעקות נשמעות פעמים רבות על ידי אירגונים שונים לזכויות אדם. כך למשל, מוגשות עתירות שונות לבית הדין הגבוה לצדק לשינו החלטות המדינה. אירגונים אלו זכו בעבר להצלחה בפסק דין המחייב את המדינה שלא לנקוט פעולות אכיפה כנגד מעביד המעסיק עובדים זרים ממדינות אלו. וכעת, נחלץ שוב בית המשפט לעזרת האזרחים הזרים בתקיפת התיקון להוראות החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד -1954.

ב-16 בספטמבר התקבלה החלטה תקדימית של בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, אשר מבטלת את הוראות סעיף 30א' לחוק המאפשרות החזקה במתקני המשמורת. בפסק הדין נבחנו הוראות הסעיף כנגד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ונקבע כי הוראותיו אינם עומדים במבחן המידתיות.

למעשה, עיקרון החירות המוגן על ידי חוק היסוד נשלל ממאות אזרחים זרים, ופגיעה זו אינה מידתית. בית המשפט הכיר בכך כי תכלית החוק למנוע השתקעות זרים הינה ראויה. בד בבד, נאמר על ידי כבוד השופטת ארבל כי האספקט ההרתעתי של החוק מעורר לא מעט קשיים, אך היות והוראות החוק אינן עומדות במבחני המידתיות בשל עוצמת הפגיעה בכבוד האדם, ניתן לצאת מנקודת הנחה שההיבט ההרתעתי אף הוא לתכלית ראויה.

סוף דבר

המציאות הקשה הינה כי מדינת ישראל מתמודדת כנגד גלי הגירה של אלפי אזרחים זרים ממדינות דרום אפריקה המבקשים עזרה וסיוע. נראה כי המדינה אובדת עצות ואין פיתרון הולם בנמצא בכדי ליישם מדיניות המתיישבת הן עם עקרונות המשפט הבינלאומי והן עם צרכי אזרחי מדינת ישראל. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בהתערבותו של בית המשפט אשר לרוב אינו ממהר לבטל את חוקי הכנסת וספורים המקרים בתולדות המדינה שהביאו להתערבות בית המשפט.

לעניות דעתנו, עד עתה הממשלה נקטה בגישה הפותרת את הבעיה על ידי הרחקת האזרחים הזרים ונתקלה בקשיים רבים היות ואינם ברי הרחקה לאור הסכנה הנשקפת לחייהם. יתכן ויש מקום לבחון שילוב האזרחים הזרים בישראל  באופן שיקל על אזרחי המדינה, עד חזרתם למדינותיהם.

האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.

מאמר זה נכתב ע"י משרד עו"ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ואנגליה. פרטי קשר: טלפון: 03-753-4000; אימייל: info@Visa-Law.co.il