המים הכלכליים של מדינת ישראל והחוק הבינלאומי

מבוא

ברור וידוע  כי בשטחיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל חלים חוקי המדינה וכל הנמצאים בשטחי המדינה מחויבים לציית לחוקים אלו. תפיסה זו הינה חזקה משפטית שאומצה על ידי בהמ"ש העליון. הגבולות הטריטוריאליים של מדינת ישראל נקבעו בהסכמים שונים תוך הליך הדרגתי מתמשך, והשטחים הטריטוריאליים כוללים את שטחי המים הטריטוריאליים – רצועה המשתרעת כלפי חוץ של מדינת חוף. שטח זה נמצא תחת ריבונותה של מדינת ישראל והדין החל הינו דין המדינה.

יחד עם זאת, עדיין נשאלת השאלה מהו הדין החל על מימיה הכלכליים של מדינת ישראל. לאחרונה (15/1/2013) פרסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, חוות דעת  העוסקת בנושא. לצורך הדיון, נציג הסבר קצר אודות המים הכלכליים של מדינת הישראל, נסקור את סוגית הדין החל על המים הכלכליים, ונבחן את המסקנות הנובעות מכך.

המים הכלכליים של מדינת ישראל

המונח "מים כלכליים", של כל מדינה באשר היא, מתייחס  לשטח הימי שבו יש למדינה זכות לנצל את משאבי הטבע. שטח המים הכלכליים יכולים להתפרס על כ 300-400 קילומטרים במידה ואין מדינות שכנות באיזור. שטחים אלו מוסדרים באמנת המדף היבשתי משנת 1958 שבו נטלה ישראל חלק, וכן באמנת הים משנת 1982. מדינת ישראל לא הייתה צד באמנת הים, אך היא מסכימה להוראותיה ונוהגת על פיהם.

המדינות החתומות על אמנת חוקי הים של האומות המאוחדות רשאיות להכריז על המים הכלכליים של המדינה ולבקש את האו"ם הכרת האו"ם. הכרזה מעין זו מונעת מחלוקות בעניין גבול המים הכלכליים בין מדינות שכנות. מדינת ישראל, בין אם משיקולים פוליטיים או אחרים, טרם הכריזה על שטחי המים הכלכליים שלה. מחלוקת אודות שטחי המים הכלכליים הגובלים עם קפריסין הוסדרה באמצעות הסכם בין הצדדים שנחתם בשנת 2010. הגם שכך, מחלוקות נוספות עלולות להתעורר בעתיד עם מדינות שכנות אחרות, שכן לשטחי המים הכלכליים השפעה מהותית לכלכלת המדינה ורווחיה מאוצרות טבע ימיים פוטנציאליים.

הדין החל על המים הכלכליים

הדין החל על שטחי הטריטוריאלים של מדינת ישראל, כחזקה הניתנת לסתירה, הוא הדין הישראלי וחוקי מדינת ישראל. כל הנעשה בתחום שטחי מדינת ישראל נתון לסמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי, ויש להחיל עליו את חוקי המדינה. יחד עם זאת, הדין החל על המים הכלכליים של המדינה הינו בחזקת תחום אפור, שכן טרם נקבעה  בנושא חקיקה מפורשת.

לאור חשיבות הנושא, בעיקר בשנים האחרונות בהן נעשים ניסיונות לניצול מרבי של אוצרות הטבע של מדינת ישראל, רצוי וראוי כי מדינת ישראל תתיחס לנושא בהקדם, ותסדיר את הדין החל על המים הכלכליים של המדינה, בדומה לחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שפורסמה ב-15 בינואר 2013. בחוות דעתו זו, בחן עו"ד אבי ליכט את תחולת הדין הישראלי והיקפו בהתאם לחוק השטחים התת ימיים, וכן בהתאם למשפט הבינלאומי.

חוק השטחים התת ימיים התשי"ג-1953

לשון החוק כדלהלן:

1.        (א) שטח מדינת ישראל יכלול את קרקע הים והתת-קרקעי של השטחים התת-ימיים הסמוכים לחופי ישראל, אשר מחוץ למים הטריטוריאליים, עד היכן שעומק המים שמעליהם מאפשר את ניצול אוצרות הטבע שבהם.

(ב)  שום דבר האמור בסעיף קטן( א) לא יפגע באופיים של המים שמעל לשטחים התת-ימיים הללו, ושמחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, כמימי לב ים.

מהפרשנות להצעת החוק וכ מגמת מדינות אחרות באותה עת להסדיר את זכויותיהן ותחולת החוק שלהן בשטחי המים הכלכליים, ניתן להבין כי הייתה כוונה להחיל את הדין הישראלי על שטחי המים הכלכליים בכדי לאפשר ניצול ראוי של אוצרות הטבע. כוונת המחוקק הייתה החלת הדין הישראלי על כל הפעילות הנדרשת לשם ניצול אוצרות הטבע שבמים הכלכליים של מדינת ישראל.   על פי דברי ההסבר ועפ" חוות הדעת, הוסק כי הדין הישראלי חל על כל שטחי המים הכלכליים, לרבות מתקנים המצויים על פני המים, אסדות קבע ואסדות צפות. פרשנות סובייקטיבית של המחוקק מראה כי הייתה כוונה להרחיב את הדין הישראלי גם למים הכלכליים בכדי להסדיר פעילויות שיקדמו ניצול אוצרות טבע.

בהמשך לכך, ובהתחשב בכך כי הפעילויות לצורך ניצול אוצרות טבע משרתות את מדינת ישראל, וכן פעילות כושלת גוררת השלכות למדינת ישראל, פרשנות אובייקטיבית של החוק מראה כי פעילויות אלו הן תחת סבמכות השיפוט של מדינת ישראל. ללא ספק הקשר בין הפעילות במים הכלכליים של מדינת ישראל קשורה קשר הדוק למדינה עצמה, ומתבקש שפעילות זו תהיה בפיקוחה ותחת הסדריה.

פרשנות החוק בהתאם לדין הבינלאומי

ככל שניתן ואפשרי לעשות זאת, יש לאמץ את הכלל כי את הדין הישראלי יש לפרש בהתאם לדין הבינלאומי  הקיים. לאור זאת, יש לבחון את לשון ותכלית החוק גם בהתאם לדין הבינלאומי הנוגע למים הכלכליים של מדינת ישראל.

הדין הבינלאומי בהקשר של מים כלכליים, מוסדר באמצעות שתי אמנות – האחת שישראל שותפה בה, והשנייה שישראל אינה חתומה עליה. יחד עם זאת יודגש כי ישראל מקבלת על עצמה את הוראות שתי האמנות ונוהגת על פיהן.

הראשונה מביניהן, אמנת המדף היבשתי משנת 1958, קבעה כי למדינת חוף זכויות ריבוניות לצורך חיפוש וניצול אוצרות טבע במים הכלכליים שלה, וקבעה כי פעילות מעין זו תהיה תחת סמכות השיפוט של המדינה וחוקיה. השנייה, אמנת הים משנת 1982, מתייחסת להסדר עדכני של זכויות מדינות חוף. על פי אמנה זו המים הכלכליים משתרעים למרחק של 200 מייל ימי מהחוף או לחילופין עד למקום בו ישנו שינוי חד בזווית השיפוע. האמנה קובעת גם כי למדינת החוף זכות בלעדית לעשות שימוש באוצרות הטבע, ואין הדבר דורש הכרזה על המים הכלכליים - אם כי ניתן, כמובן, להכריז עליהם. על פי אמנת הים, למדינת חוף סמכות שיפוט במים הכלכליים שלה, והם חלים גם על  המתקנים, איים מלאכותיים, ומבנים אחרים המוקמים על ידה לצורכי חיפוש וניצול אוצרות טבע. מכל זאת עולה כי פרשנות החוק ככזה המקנה  למדינת ישראל סמכות שיפוט על המים הכלכליים שלה תואם את הדין הבינלאומי.

סיכום ומסקנות

סקירה ופרשנות של הדין הישראלי, וכן החוקים הבינלאומיים בנושא, כפי שהוצגו לעיל ופורטו ואשר חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט, תומכת בהם, מחזקים את הפירוש לחוק לפיו החוקים החלים על המים הכלכליים של מדינת ישראל הינם חוקי ודיני  ישראל – אלא אם כן פורט בחוק עצמו אחרת. הפעילות הנעשית במים הכלכלים הינה בפיקוחה ואחריותה של מדינת ישראל, לרבות הסדרת אשרות עבודה לעובדים באסדות הקידוח, וכל הנעשה במים הכלכליים אף הוא תחת אחריותה של מדינת ישראל. מכיוון שכך, היה ונגרם נזק כתוצאה מפעולות איבה, תידרש מדינת ישראל לפצות את הניזוקים. 

מדינת ישראל היא המרוויחה העיקרית מניצול אוצרות הטבע ככל שאלו יולידו רווחים בעתיד.  חוקי המס יחולו על הפעילויות באסדות הקידוח על רווחים עתידיים נזקפים למדינה, וכד'. מכיוון שמדינת ישראל יוצאת נשכרת מהפעילות הנ"ל, היא חייבת גם לשאת באחריות עליהן.

לעניות דעתנו, פרשנות החוק כפי שהיא מפורטת בחוות דעת זו הינה נכונה וראויה, ונוכח הפעילות הגוברת באסדות קידוח,  עדיף היה לפרסמה כבר מזמן.

האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.

מאמר זה נכתב ע"י משרד עו"ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה"ב, אוסטרליה ואנגליה. פרטי קשר: טלפון: 03-753-4000; אימייל: info@Visa-Law.co.il